fbpx

אור ואהבה עד שמזזים לי את הגבינה

לא תוכל להיות בפסגה לנצח עליך לחזור ולרדת מטה…
"האדם מטפס והוא רואה. האדם יורד ואז שוב אינו רואה"

נועה, בת 23 חזרה מהודו לפני כחצי שנה, הודו הייתה בשבילה חוויה משמעותית ומעצימה.

לפני שהגיעה לטיול הגדול נועה התמודדה עם כעסים, מחשבות שליליות ועקשנות יתר שהקשו עליה להיות ביחסים ארוכים או לחוות זוגיות ואהבה. כשהיא הגיעה להודו בדיוק נפרדה מחבר והרגישה שהיא חייבת לצאת ולהכיר את עצמה.

הודו פתחה את ליבבה של נועה, התעוררה בה תחושה של אהבה אוניברסלית לכולם, הסדנאות שהיא חוותה והתנסויות במשני תודעה העצימו את חוויות השחרור של נועה, הכעס והשיפוטיות כבר לא נכחו במחשבותיה.

לאחר חצי שנה של טיול והעצמה אישית, נועה הרגישה שהיא מוכנה לחזור לארץ ולהשפיע על דרכה ועל הסובבים אותה. היה בה רצון לגרום להם לחיות מתוך אהבה ושאין זמן וטעם לבזבז את החיים על ריבים ומאבקי אגו שהיו מוכרים לה מהעבר.

שנועה חזרה לארץ מיד אחרי שבועיים, היא חשה כיצד הלב שלה מתחיל להסגר מחדש, כיצד ביקורת ושיפוטיות מתעוררות בה על האופן בו הסובבים אותה בוחרים להתנהל. היחסים מול ההורים, האחים והחברים מתחילים להציף מחדש את אותם קולות של ביקורת ושיפוטיות כלפי האחר.

רוב תשומת הלב של נועה נמצאת מחוצה לה, היא מנסה להילחם במציאות ולנסות לשנות אותה על פי הדרך שהיא מאמינה שצריך לחיות. אך המאבקים מייצרים בה ריחוק והתרוקנות אנרגטית, ההפך הגמור מהימים בטיול.

אותה חוויה המכונה כדיכאון אחרי טיול, בעצם "הכאפה שבחזרה לארץ" מתרחשת לנועה ממש עכשיו.

בחיינו, כדי ללמוד את דרך האמצע עלינו לחיות את שני הקצוות. נועה כל כך רצתה להיפרד מהכעסים הביקורת והמחשבות השליליות, שהיו חלק נכבד מחייה ולכן רצתה להתרחק כמה שאפשר מאותו מקום. המקום שנועה הגיעה אליו הוא בדיוק אותו מקום לא מאוזן רק בצד השני של הרצף. באמצעות ליווי ועבודה אישית ניתן למצוא את המקום המאוזן שלנו בחיים.

במידה והתחברתם לסיפור של נועה ומצאתם קווי דמיון מזמין אתכם ליצור קשר ולשמוע כיצד הטיפול יכול לסייע ולייצר עיבוד וחיבור בין "הרצוי -למצוי" ולהשפיע על הדרך בה אנחנו בחורים ללכת.